עין ערן
- תאיר הלרמן
- Jun 15, 2023
- 6 min read
Updated: Oct 20, 2023
"ערן היה בן שכל אמא חולמת שיהיה לה" מספרת מרי, אמו של ערן דן-גור ז"ל שנפל ב01.03.2008 בקרב בג'באליה בעת מבצע "חורף חם". עין ערן הוא מעין בהרי ירושלים שמשלב טבע, בריכה מנביעה טבעית ואת סיפור חייו של ערן.
"יש אווירה טובה של שמחה וזה נותן באמת את המקום לדבר על משהו שמח אפילו שהוא לא איתנו"
ערן נולד ב19.08.1987 וגדל בשכונת גילה שבירושלים. בשנות נעוריו הצטיין לימודית וחברתית, אמו מספרת שבכל רגע בחייו הוא הביא לה נחת. אהבתו לארץ ולמדינה הובילו אותו להתגייס לחטיבת גבעתי ב20.03.2006. בזכות הצטיינתו במהלך ההכשרה החל ערן את מסלול הכוכבים- מסלול ישיר לקצונה. לכן, מיד עם סיום הטירונות והאימון המתקדם הוא נשלח לקורס מ"כים. עם סיום הקורס, יועד ערן להשתבץ בתפקיד הדרכה בבית הספר למקצועות החי"ר, אך ערן התעקש לחזור לחבריו בגדוד "שקד" ולשירות קרבי מתוך תחושת שליחות לתרום ככל הניתן.
מבצע "חורף חם" שערך צה"ל בצפון רצועת עזה נועד להרחיק חוליות של יורי רקטות לעבר ישראל. באותה השבת, עתיד היה ערן להישאר בבסיס לתורנות מטבח אך התעקש לצאת לפעילות. במהלך חילופי אש, נהרג ערן מפגיעת טיל RPG. בן 20 היה בנופלו והוא קבור בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
לאחר מותו, הונצח ערן בדרכים שונות. סיפור הקמתו של עין ערן איננו שגרתי והמקום הוחייה מחדש לזכרו.
באחד מטיוליו, מצא בן זוגה של אימו של ערן בריכה מן התקופה העותמאנית שהייתה חסומה. המשפחה החליטה לפתוח בפרויקט למען הקמת פינה להנצחת ערן כאשר כולם נרתמו לעשייה. חבר של ערן שהדריך בפנימיית בויאר אף גייס את חניכיו לפרוייקט שדרש עבודה מרובה. למעשה, הבריכה עצמה הייתה בנויה אך היה צורך לחפור אותה ולרוקן את כל האדמה מתוכה.
חניכי פנימיית בויאר מרוקנים את בריכת "עין ערן", באדיבות המשפחה
"עין ערן" מציע למטיילים בריכה מנביעה טבעית סביב כל עונות השנה, צל תחת עלי הגפן, צמחים ושטח לישיבה. במקום מוצבים שלטים לזכרו של ערן בהם תוכלו לקרוא על סיפור חייו וסיפור נפילתו.
שוחחנו עם מרי, אמו של ערן, בכדי לשמוע על ערן, "עין ערן" ואיזה מסר היא רוצה להעביר למטיילים:
"תוכלי לספר לי על ערן?
ערן היה הבן הבכור שלי, בן שכל אמא חולמת שיהיה לה. כל מה שהוא עשה היה מושלם, הוא הצטיין בכל, בחור באמת מלח הארץ עם המון אהבה לארץ. ביום שישי ה29.03.2008 הוא התקשר אליי והודיע שיש להם מבצע שנקרא "חורף חם", שהם נכנסים לעזה ושהוא סוגר את הפלאפון עד יום ראשון. הוא ביקש שאגיד לאחיו- נדב וגיא- ולסבא וסבתא שהוא אוהב אותם, ושאותי הוא הכי אוהב בעולם. הייתה לי הרגשה ממש רעה וביקשתי ממנו שלא ידבר ככה, והוא אמר "לא, זה חשוב לי שתשמעי את זה". באותו הלילה חלמתי שדופקים לי בדלת, אני מציצה בעינית ורואה אנשים במדים ואני לא פותחת. בלילה, בחלום, הייתה לי הרגשה של רווחה שלא פתחתי.
התעוררתי מהחלום, השעה הייתה 3:48 לפנות בוקר, ידעתי שקרה משהו לערן שלי. פשוט חיכיתי שיבואו להודיע, אפילו סיפרתי לחברה בבוקר את החלום והיא אמרה לי "בואי אליי תפסיקי עם הדמיונות שלך" ועניתי לה ש"אני לא רוצה שנדב יהיה פה לבד כשהם באים". בשעה 1 בצהריים ביום שבת, 01.03.2008 דפקו בדלת והודיעו לי שערן נהרג ב3:48 לפנות בוקר.
למה בחרת להנציח את ערן במעין?
ערן היה בחור שאוהב את הטבע וגם אהב מעיינות. לאחר שבן הזוג שלי מצא את הבריכה החסומה, החלטנו שזה מקום שיכול להתאים להנציח את ערן שלי. בכלל, הנצחה דרך מעין מים זה משהו שמסמל חיים. אני חושבת שזו ההנצחה שהכי התאימה לו מכל ההנצחות שעשיתי לו.
מה היה התהליך של הקמת הפינה והוצאתה לפועל?
הבריכה עצמה הייתה בנויה כבר, רק היה צריך לרוקן את כל האדמה מתוכה. הנביעה של המים היא מתוך מערה, בהתחלה הנתיב של הנביעה היה חסום אז גם את זה בנינו ופתחנו. היו גם מקרים של נזילות ואז היה צריך לרוקן את כל המים, לייבש את הבריכה, לסתום את מקור הנזילה ולתת לנביעה למלא את הבריכה מחדש- זו ממש עבודה קשה.
מבחינת החוק, הדרישה הייתה לא לשנות את המתאר הקיים של הבריכה, כמובן ששמרנו על זה. התהליך היה בתיאום רשות העתיקות. כיום, אנחנו מתחזקים את המקום לבד ודואגים לכוון את הגפנים כך שיווצר סכך מעל הבריכה. בנוסף אנחנו דואגים לצמחייה ולגננות מסביב, לאחרונה שתלנו שם עץ תות.
האם יש לך ולמשפחתך חוויות אישיות מהמקום שהיית רוצה לשתף?
כל יום הולדת של ערן, באים כל החברים שלו מהתיכון ומהצבא ואנחנו עושים שמה ערב- ממש מסיבת יום הולדת. אנחנו מנפחים בלונים על המים ועושים על האש. זה מקום שהחברים מאוד נפתחים ומספרים מלא סיפורים על ערן, דברים שלא הכרתי ולא ידעתי. תמיד באזכרות וביום הזיכרון אז כל אחד עם העצב שלו. ושם, דווקא בטבע, זה נותן להם את המקום לדבר על דברים שמחים, על כל מיני מעשי קונדס שערן עשה. הם מחיים לי אותו שם מחדש כל פעם עם הסיפורים ועם המפגש הזה, דווקא שם האווירה היא ממש שמחה- שזה דבר ממש מיוחד. יום ההולדת שלו זה אירוע שממש מחכים לו, כל החברים כבר נשואים עם ילדים והם מתפנים ומגיעים גם מחוץ לירושלים. יש אווירה טובה של שמחה וזה נותן באמת את המקום לדבר על משהו שמח אפילו שהוא לא איתנו.
מה היית רוצה שמי שמבקר בעין ערן ייקח איתו? מה היית רוצה להגיד למטיילים?
בקיץ זה מרגש לראות, כי באות משפחות וילדים וזה ממש פנינת טבע. זה נראה כל כך יפה ואני תמיד מתרגשת להגיע לשם ולראות את החיים והאנשים מסביב שנהנים מזה. בשבילי זה מקום ממש מקודש, הייתי רוצה שכשהם באים לשם שירגישו את האהבה והדאגה לארץ כמו שערן אהב את הארץ והמדינה שלנו.
"הנצחה דרך מעין מים זה משהו שמסמל חיים. אני חושבת שזו ההנצחה שהכי התאימה לו מכל ההנצחות שעשיתי לו."
ערן היה מאוד רגיש למים, הוא דאג לכנרת כל הזמן. זה היה הזוי, כי מה יש לבחור בן 20 לדאוג? אפילו החברים סיפרו שלפני שהם יצאו למבצע הם היו צריכים לעמוד במסדר, כולם יצאו למסדר וערן לא יצא. חבר שהלך לחפש אותו מצא אותו במקלחת, כשאמר לו שהוא צריך לצאת למסדר ערן ענה שהוא צריך קודם לתקן ברז שדולף כי אין מים בכנרת. אפילו כשלא היה יורד גשם ערן היה דואג, כשהייתי שואלת אותו "למה אתה דואג? יש לך שדות חקלאיים לדאוג להם?" הוא היה עונה לי "חייב גשם לתבואה, לארץ ולכנרת". המוטיב של המים היה לאורך כל חייו.
הייתי רוצה שאנשים שבאים לעין ערן יעריכו את המקום, וירגישו את הקשר שלנו לאדמה ולארץ הזאת. שידעו שצריך להילחם על השטחים והמדינה שלנו, שזה לא ברור מאליו שיש לנו את הארץ היפה הזאת- פשוט להעריך.
יש שיר שקשור לערן או שהיית רוצה שאנשים ישמעו במקום?
יש שיר ענקי שנקרא "שיר לערן", שרה אותו שירה גבריאלוב וחיברה אותו הדס כהן מההספדים שלי באזכרות של ערן. השיר הוא מרגש בטירוף ומצורף אליו קליפ בו מציירים את ערן תוך כדי השיר. תשמעי את השיר את לא תוכלי לא לשמוע אותו יותר, זה שיר מאוד כובש.
ערן אוהב להיות מפורסם. אני מאמינה שערן גם כיוון אותך שתגיעי אליו כי הוא רוצה שישמעו על המעין הזה. הוא בחר שאת תעשי ככה על המעין- זה ברור לי. אני מכירה את זה כבר מכל הכיוונים."
את זכרו של ערן הנציחה המשפחה במספר דרכים שונות.
אנדרטת "חץ שחור" שבעוטף עזה מתארת גם את מבצע "חורף חם" ואת הקרב בו נהרג ערן. מונצחים שם סיפורו של ערן, וסיפורו של דורון אסולין ששירת בגדוד "צבר" ונהרג באותו הלילה במיקום אחר. האנדרטה משקיפה על עזה וניתן לראות ממנה את מחנה הפליטים ג'באליה אליו נכנס ערן.
אביו של ערן, ראובן, מספר שב-2018 החליט להקים אנדרטה יחד עם מאיר אסולין- אביו של דורון. השניים נפגשו עם מנהלי המועצה שייעדו להם מקום באנדרטת חץ שחור. בתחילה, הייתה מוצבת במקום רק האבן הגדולה עם הכיתוב שמספר על ערן ודורון וסיפור נפילתם. לאחר בקשות מרובות מצד האבות, בשנת 2022 עזרה קק"ל בשיפוץ במקום באמצעות בסלילת שביל גישה ובניית תשתית. המקום נחנך מחדש וכיום חטיבת גבעתי שולחת את חייליה בהכשרתם לפקוד את המקום וללמוד על המבצע.
בשכונת גילה נקראה כיכר ה"אפטאון" על שמו והוצב שם גל-עד לזכרו. עם תחילת בנייתה של הרכבת הקלה, עבר הגל-עד לטיילת גילה המשקיפה על הרי ירושלים. בנוסף, קיימה משפחתו שלו ערן הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.
מרי דן-גור, אמו של ערן, מעבירה בהתנדבות הרצאות על הקשר החזק בין הגוף לנפש אותן מקדישה לזכרו של ערן.
תמונות מהנצחותיו הנוספות של ערן, באדיבות המשפחה
כפי שחזרה ואמרה מרי בשיחתנו, יום הזיכרון ואנדרטאות שונות לרוב מגיעות לצד אבל, מוות ועצבות. אך חשוב שנזכור את הרגעים השמחים, את סיפור חייו של ערן ולא את סיפור נפילתו. עוד בשיחתנו חזרה והזכירה את מעלותיו של ערן, ערכיו הרבים, את הילד והנער שהיה בחייו.
סרט לזכר ערן עם תמונות מחייו, באדיבות המשפחה
עכשיו יש לכם את כל המידע שאתם צריכים בשביל ללכת לטייל ב"עין ערן".
מוזמנים ללכת לטייל במקום, לקרוא את סיפורו של ערן, לצפות בתמונות ובסרטונים בגלריה, להאזין ל"שיר לערן" ולהדליק נר לזכרו באתר "יזכור". אנא שמרו על נקיון המקום וכבדוהו.
תודה מיוחדת למרי דן-גור על ששיתפה ועזרה בהכנת העמוד.
בתגובות למטה תוכלו להמליץ לאנשים על המקום, לכתוב הערות חשובות ולשתף על חוויתכם בעין ערן, נשמח לשמוע מכם.
Comments